הדמיון הוא כוח רב עצמה שמצוי בכל אחד מאיתנו.

ילדים משתמשים בו באופן טבעי, לפעמים תוך ערבוב בין המציאותי לדמיוני.

ככל שמתבגרים, עולם הדמיון הולך ומצטמצם והמציאות התובענית תופסת את רב המקום. מבוגרים רבים מרגישים שהדמיון שייך לעבר ונמנעים לעסוק בו, כי הוא נתפס בעיניהם כילדותי ומאיים לנתק מהמציאות. חלימה בהקיץ נתפסת בתרבות שלנו כמעשה אסור, בזבוז זמן.

הלגיטימציה היחידה שניתנת בתרבות שלנו לדמיון, היא על-ידי צפייה בסרטים וסדרות. כך אפשר לשטוף את מוחותינו בכל מסר בלי שנרגיש.

אבל אי אפשר להתנתק מעולם הדמיון. גם מבוגרים מדמיינים, כל הזמן. כל מחשבה שעוברת בראש מיתרגמת לתמונה בדמיון ומעוררת רגש. הרגש מעורר תגובה בגוף.

שימו לב לתחושה המתעוררת בגוף כשאתם חושבים על אדם אהוב או על  אירוע משמח. כמה היא שונה מהתחושה המתעוררת בגוף כשחושבים על אדם שפגע בנו או על חוויה קשה?

אולי לא שמתם לב, אבל כשכשחשבתם על אותו אדם אהוב או פוגע, גם ראיתם אותו להרף עין. 

הדמיון יכול להיות מתווך מצוין בין תת המודע אל המודע. בדמיון הכל אפשרי. לדמיון אין גבול.

השכל מוגבל לתבניות חשיבה ולחוקי המציאות המוכרת. הדמיון מאפשר לעקוף את הרגש.

תגליות מדעיות חשובות נחשפו במקום בו המדע היה מוגבל וחסר, בעזרת כוח הדמיון.

​

דמיון מודרך היא שיטת טיפול באמצעותה משתמשים בכוח הדמיון להתבוננות בעולם הרגשי.

בעזרת הדמיון, רגשות וקולות לא מודעים, לובשים צורה.

התהליך דומה לחלימה בהקיץ. הוא נעשה בישיבה זקופה על כיסא, בעיניים עצומות, מטופל מול מטפל

תפקיד המטפל הוא לעזור למטופל לזהות רגש ולצייר אותו בדמיון.

הדימוי עולה מתוך עולמו של המטופל והוא מתאר אותו, בקול רם, למטפל. 

מכאן והלאה, המטפל נעשה מתווך בין המטופל לבין הדימוי ועוזר להם לנהל ביניהם דו-שיח שמטרתו להבין את תפקיד הרגש ולהחליט האם הוא נחוץ או לא.

החיבור המחודש לדמיון הוא חוויה מרעננת עבור רוב המבוגרים. התהליך הוא חוויתי ובדרך-כלל מהנה, גם כשעולים תכנים קשים.

עצם התהליך בדמיון, יכול לגרום לשינוי התנהגותי ומחשבתי מיידי. למשל, אדם שנוהג להדחיק את הכעס שלו באופן קבוע יכול להרגיש את עצמו "בוער מפנים" ולסבול בפועל מתחושות גופניות כמו חומציות בקיבה וצרבות. הבחירה לנהל דו-שיח עם הכעס, במקום להדחיק אותו ולהתעלם ממנו, תפחית את עצמתו ואת תחושת הבעירה הפנימית.

עם זאת, אפשר להפיק מידע משמעותי מהתבוננות בסמלים ובדימויים שעולים בתהליך

ומהדינמיקה בין המטופל לרגש ולדימוי שמסמל אותו.

הדימויים מייצגים את העולם הפנימי המיוחד למטופל. הם חלק מהשפה הפנימית.

לכן המשך הטיפול מתמקד בעיבוד התהליך והבנת משמעות הסמלים והדימויים. לימוד השפה הפנימית חושף מנגנוני חשיבה תת מודעים שהתקבעו בתקופות חיים קודמות. המטרה היא לחשוף את האמונות המגבילות והמכשילות. כמו למשל פחדים ישנים,  שתפקידם בעבר היה להגן עלינו והיום כבר לא נחוצים. אמונה היא משהו קבוע, מנטרה שחוזרת על עצמה בראש שוב ושוב והופכת להיות חלק מאיתנו. היא יוצרת נתיבים עצביים במוח, כמו נחל זורם היוצר נתיב באדמה. 

לפעמים אנחנו מזהים את עצמינו כל-כך עם אותה אמונה, עד כדי כך שאיננו רוצים להיפרד ממנה. או שנדמה לנו שזה בלתי אפשרי.

אך זה אפשרי. לא רק בדמיון. חשיפה של אמונה מגבילה מולידה אתה אמונה מועילה.

שימוש באמונה המועילה בחזרתיות מכוונת, כ"מנטרה", תגרום להקלה מידית בטווח הקצר

ולשינוי הנתיבים העצביים במוח בטווח הארוך.