את לא צריכה לסבול כדי להיות יפה.

אחת המטרות בטיפול באכילה רגשית, היא חשיפה של מנגנוני חשיבה תוקעים ושל אמונות מגבילות.

האמונות המגבילות, הן האמונות שלא נותנות לשינוי לקרות. הן אלו שגורמות לך להרגיש תקועה, גם כשאת מאוד רוצה לזוז. חלקן תובנות שגיבשת על עצמך ועל העולם במהלך השנים, חלקן תובנות של אחרים, שאימצת לעצמך. זה לא ממש משנה. יכול להיות שבעבר הן היו חיוניות עבורך, שמרו עלייך, איזנו אותך. אבל היום, הן מיותרות. הן תוקעות אותך במקום. משאירות אותך קטנה.

אחת מהאמונות המגבילות המפורסמות ביותר, היא האמונה ש"בשביל להיות יפה צריך לסבול"

האמונה הזאת היא הבסיס לדיאטות ההרעבה, שנשים מוכנות לסבול, כדי להיות יפות.

הן מונעות מעצמן דווקא את המזונות האהובים עליהן ומתעלמות ממקצבי הרעב והשובע שלהן.

הן מציבות לעצמן משקל יעד בלתי אפשרי ומצליחות להגיע אליו.

אבל גם אז הן לא מרגישות יפות. אף אחת לא יפה כשהיא סובלת.

אף אחת גם לא יכולה לסבול לאורך זמן, האינסטיקט הבסיסי הוא שאיפה לעונג.

זאת הסיבה שדיאטות הרעבה לא יעילות לטווח הארוך. הן אמנם מתחילות בירידה מהירה במשקל, אך מסתיימות בעליה מהירה חזרה ותחושה של תסכול ואכזבה.

נשים המגיעות לטיפול כדי להיגמל מסוכר ופחמימות, מגלות כי מאחורי ההתמכרות הזאת מתחבאת ההתמכרות לרגשות.

התמכרות לרגשות עובדת כמו כל התמכרות אחרת.

המכור לסבל, למשל, מרגיש תלוי בסבל, לא יכול להתקיים בלעדיו. בדיוק כמו שהמכור לסם מרגיש כלפי הסם.

הסבל הוא המציאות היחידה הקיימת עבור המכור לסבל. הסיסמה שלו בחיים היא

"אף אחד לא הבטיח לך גן של שושנים".

הוא מאמין שהסבל נכפה עליו בעל כורחו, בגלל נסיבות החיים או האנשים סביבו.

הוא "מאשים את העולם בצרותיו" כמו שלמה ארצי בשיר "ירח".

לפעמים הוא מקנא באנשים שלא סובלים, שהחיים שלהם קלים יותר משלו, שיש להם בדיוק את מה שחסר לו. לפעמים הוא אפילו מפנטז על החיים שהיה יכול לחיות אם לא היה סובל, אבל אז הוא נאנח בכבדות וחוזר לסבול.

הוא היה רוצה להיפטר מהסבל, אבל כאמור, הוא מאמין שסבל הוא המציאות היחידה הקיימת, מציאות שנכפתה עליו מכורח הנסיבות.

הוא מסרב להכיר בכך שהוא זה שגורם את הסבל לעצמו. גם אם לא בחר את נסיבות החיים.

הסבל הוא תוצאה של הבחירה איך לקבל את נסיבות החיים ואיך להתמודד עם הכאב שכרוך בהן.

המכור לסבל, מתמקד בחוויות הכואבות בחיים ומתעלם מהחוויות המהנות. אם יביט סביבו ימצא אנשים עם נסיבות חיים קשות משלו, שלא סובלים כמוהו, לעומת אנשים שיש להם בדיוק את מה שחסר לו, אך סובלים כמותו. אבל הוא לא רואה אותם.

הוא ממוקד בסבלו שלו, מרגיש שהוא חלק בלתי נפרד ממנו.

אפשר להבין את מי שמתמכר לחומר או פעולה שגורמים לנו הנאה כמו סמים, אלכוהול, מין, סוכר. הם לפחות גורמים עונג רגעי עבור המחיר היקר שהם גובים, אבל למה להתמכר לסבל, הרי אף אחד לא נהנה לסבול?

אפשר למצוא תשובה לשאלה בשירו של ג'וני קאש:

I hurt myself today, to see if I still feel

I focus on the pain, the only thing that reall

כשמדחיקים רגשות, הכאב הוא הרגש היחיד שנשאר.

רגש שמתעלמים ממנו לא נעלם, הוא ממשיך להתקיים בתת-המודע וממשיך לשלוח משם איתותים, שהולכים ומתחזקים, עד כדי כאב של ממש. כאב שיכול להמשיך ולהתפתח למחלה, אם ממשיכים להתעלם ממנו.

הטיפול באכילה רגשית מלמד איך להקשיב לרגש, במקום לדחוק אותו ולהקהות אותו בעזרת אכילת סוכר ופחמימות. הרעב הרגשי, הוא הזמנה להתבוננות פנימה, אל תוך עצמינו. התבוננות שמגלה לנו דברים חדשים על עצמינו. כדי להיות יפה, את צריכה לאהוב את עצמך אהבת חינם, בכל משקל, ללא תנאי.

אז תוכלי לוותר על הסבל ועל האמונות המגבילות.

את לא צריכה לסבול כדי להיות יפה.

את יפה כשטוב לך.